<h1>הפרדס לרש"י סדר פרשיות</h1>
<h2>דף י.</h2>
ומאן דצלי ביחיד באילין עשרים וחד יומי שהיחיד גומר בהן את ההלל, חייב לברך ולגמור בהן את ההלל ולקרו[ת] את כולו, ולחתום אחריו. וכן מנהג במתיבתא. וזה שכתוב ב[ה]לכות קטיעות, לא יחיד [יחיד] ממש, אלא אפילו ציבור [נקראו] יחידים, טעות גדולה הוא, ואל תטעו בהלכות קטיעות, שלא (שמנו) [שמענו] לא בכתב ולא בעל פה שנקראו צבור יחיד. ואל תעשו כך, שאין מנהג אלא יחיד יחיד ממש.
<h2>דף י:</h2>
[הלל ביחיד אסור לברך עליו לפניו, ולאחריו] בימים שאין גומרין [בהן] את ההלל, שהרי [אף] בציבור אינו אלא מנהגא בעלמא, וציבור אית להו למיעבדן [זכר] למנהג אבותיהם, אבל יחידים אין (גומרין) זכר למנהג נוהג בהם, ואפי[לו] עשרה שפירשו מן הציבור הרי הן כיחידים, כגון אותם שמתפללים לעצמן אחורי [בית] הכנסת [מאחר] שלא היו באסיפת הכנסת, אין להם תורת מנהג לעשות זכר, שלא נאמר זכר אלא לכינופיא של אותה העיר כשהן באגודה שלהן, ואפי[לו] לקרותה בלא ברכה אינן צריכין. ודוקא בימים שאין גומרין בהן את ההלל. ומעשה בא לידו (שהלך) [שהלכו] להתפלל בב[ית] הכ[נסת] האבל בר[אש] ח[דש] ורצו המנויין לקרות את ההלל והורה הלכה למעשה, דלא צריך, דעשרה שפירשו מן הציבור הרי הן כיחידים.
